החלטה בתיק בש"א 5989/12

1.        לפניי בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופט א' יעקב) בת"א 5661-08-08, מיום 28.6.12 (להלן: פסק הדין), עד להכרעה בערעור, אשר הגישה המבקשת על פסק הדין. זאת, באופן שהמבקשת תישא, בשלב זה, בכ - 40% מהסכומים בלבד, בהם חויבה במסגרת פסק הדין.

רקע עובדתי ופסק דינו של בית המשפט המחוזי

2.        המבקשת הינה חברה ציבורית, העוסקת בשיווק מוצרי דלק לתחנות ברחבי הארץ, ובניהול רשת ארצית של תחנות דלק. המשיבים 5-2 הינם הבעלים של מקרקעין בקלנסווה, עליהם הקימו תחנת דלק. המשיבה 1 הינה חברה פרטית אשר הוקמה על-ידי משפחת נאטור, לשם הפעלת תחנת דלק. ביום 7.5.1996, נחתם הסכם בין המבקשת לבין המשיבים 5-2, לפיו התחייבו המשיבים 5-2 לרכוש דלק מן המבקשת, באופן בלעדי, למשך 5 שנים, או לחלופין, עד לרכישת 30 מיליון ליטר דלק (להלן: ההסכם). יצויין, כי על אף שהמשיבה 1 איננה צד להסכם, קבע בית המשפט המחוזי, במסגרת ההליכים, אשר התנהלו בין הצדדים, כי היא נחשבת ככזאת.

3.        ביום 13.6.2002, חתמו הצדדים על תוספת להסכם, אשר מאריכה את תוקף ההסכם עד ליום 31.12.2010, או,לחלופין, עד לרכישת 48 מיליון ליטר דלק (להלן: התוספת להסכם). ביום 30.6.2008, שיגרו המשיבים אל המבקשת הודעה על ביטול ההסכם, בשל הפרת ההסכם והתוספת להסכם, כך לטענתם. ביום 17.7.2008, החלו המשיבים לרכוש דלק מחברות דלק אחרות, ובמקביל חדלו המשיבים מלכבד המחאות שמסרו למבקשת, בטענת קיזוז חובותיה של המבקשת כלפיהם.

4.        ביום 7.8.2008, הגישה המבקשת תביעה בבית משפט השלום בכפר סבא, אשר עניינה אכיפת ההסכם. בהמשך, הועברה התביעה, מפאת חוסר סמכות עניינית, לבית המשפט המחוזי מרכז. המשיבים, מצדם, הגישו תביעה כספית שכנגד, בעילה חוזית ונזיקית (שתי התובענות נדונו במסגרת ת"א 5661-08-08).

           כמו כן, ביום 28.10.09 הגישה המבקשת תביעה נוספת נגד המשיבים בגין ההפסדים והנזקים שנגרמו לה עקב ביטול ההסכם על-ידי המשיבים (ת"א 24449-10-09 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 24449-10-09 end_of_the_skype_highlighting).

           ביום 3.3.2010, החליט בית משפט קמא לאחד את הדיון בשלוש התובענות (להלן: התיק המאוחד).

5.        ביום 28/06/12, ניתן פסק הדין בתיק המאוחד. במסגרת פסק הדין קבע בית משפט קמא, כי המבקשת הפרה את ההסכם הפרה יסודית, והמשיבים עמדו בחובותיהם על-פי החוק, וביטלו את ההסכם כדין. לפיכך, דחה בית משפט קמא את תביעת אכיפת ההסכם, אשר הגישה המבקשת, וכפועל יוצא, דחה אף את תביעתה הכספית הנוספת של המבקשת נגד המשיבים. אשר לתביעה המשיבים נגד המבקשת, קבע בית משפט קמא, כי המבקשת גבתה סכומים ביתר לאורך שנות ההסכם, ולכן קיבל את תביעת המשיבים נגד המבקשת לנזקים הישירים, ודחה את תביעתם לנזקים עקיפים.

6.        בסופו של דבר פסק בית משפט קמא לטובת המשיבים את הסכומים כדלקמן:

א.        סך של 873,390 ש"ח, בגין גביית היתר עבור בנזין וסולר בין השנים 1996 -2001, בתוספת הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה ועד לתשלום המלא בפועל.

ב.        סך של 853,616 ש"ח, בגין גביית היתר עבור סולר בין השנים 2004-2001 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 2004-2001 end_of_the_skype_highlighting, בתוספת הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה ועד לתשלום המלא בפועל.

ג.               סך של 1,145,512 ש"ח, בגין גביית היתר עבור בנזין בין השנים 2008-2002 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 2008-2002 end_of_the_skype_highlighting, בתוספת הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה ועד לתשלום המלא בפועל.

ד.        סכומים אשר גבתה המבקשת מן המשיבים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל השונים, כאשר סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום בו נגבו ועד ליום ההשבה בפועל.

           בנוסף קבע בית משפט קמא, כי מן הסכומים הנ"ל, יש לקזז מחובה של המבקשת סכומים (אשר אף הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק) בגין שיקים אשר חוללו על-ידי המבקשת; ובגין יתרת הלוואה (בסך של 208,653.75 ש"ח), אשר העניקה המבקשת למשיבים.

הערעור והבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין

7.        ביום 20.8.2012, הוגש ערעור על פסק הדין. טרם הגשת הערעור, הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין לבית המשפט המחוזי. בית משפט קמא דחה את הבקשה לעיכוב ביצוע, בקובעו, כי "מדובר בפס"ד המטיל חיוב כספי שבד"כ אין מעכבים ביצועו. לא מצאתי בבקשה ובתצהיר כל ראייה שתבסס את החשש שייתכנו קשיים בגבייה חוזרת". ביום 8.8.2012, הוגשה הבקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק הדין המונחת לפניי.

8.        אין חולק, כי בסמוך להגשת הבקשה לעיכוב ביצוע, שילמה המבקשת למשיבים סך של 1,500,000 ש"ח. לגבי יתרת הסכומים, אשר נפסקו בפסק הדין, טוענת המבקשת, כי יש לעכב תשלומם, בשל חשש מבוסס, מוכח, ומוצהר, כי היא תעמוד בפני "שוקת שבורה", ולא יהיה בידיה לגבות מן המשיבים בחזרה כל סכום, ככל שיתקבל הערעור. לשיטתה של המבקשת, במסגרת ההליכים, אשר התנהלו בין הצדדים, לרבות הליכי הוצאה לפועל (בשל חובם של המשיבים למבקשת בגין הלוואות שנטלו ממנה), התברר, כי מצבם הכלכלי של כל אחד מן המשיבים הינו קשה, באופן שלא יאפשר את השבת הכספים במקרה בו המבקשת תזכה בערעורה - לפיכך, כך לטענת המבקשת, מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה. אשר לסיכויי הערעור, טוענת המבקשת, כי אלה טובים, שכן פסק הדין של בית משפט קמא נגוע בשגיאות משפטיות, ובמסקנות שגויות, תוך התעלמות מראיות מרכזיות ומהותיות. מעבר לכך, טוענת המבקשת, כי הצעתה לעיכוב חלקי של ביצוע פסק הדין מהווה דרך מאזנת, זהירה ומידתית לאינטרסים של שני הצדדים.

תגובת המשיבים לבקשה

9.        המשיבים העלו שתי טענות סף פרוצדוראליות, שבגינן יש לדחות את הבקשה: האחת, כי הבקשה הוגשה טרם הגשת ערעור על פסק הדין. הטענה השנייה עניינה בתצהיר התומך בבקשה לעיכוב ביצוע, אשר אינו יכול לשמש בסיס, שכן התצהיר נעשה על-ידי מר דב ברויטמן, אשר העיד בבית משפט קמא, כי איננו מכיר את העובדות הרלוונטיות למחלוקת. לגופו של עניין, טוענים המשיבים, כי פסק דינו של בית משפט קמא הינו מבוסס ומנומק כדבעי, ולכן הערעור הינו חסר כל סיכוי. בכל הנוגע למאזן הנוחות, הוסיפו המשיבים כי המבקשת לא הציגה כל ראייה, על כך שמצבם הכלכלי לא יאפשר השבת כספי החוב הפסוק, ככל שיתקבל הערעור. לטענת המשיבים, מצבם הכלכלי איתן, ויש בבעלותם נכסי מקרקעין רשומים בשווי העולה על סכום החוב הפסוק.